<h1>העיטור אות ש' שלישות ממון</h1>
<h2>דף סט:</h2>
גרסינן בפרק מציאת האשה תנו רבנן המשליש מעות ליקח שדה לבתו והיא אומרת ינתנו לבעלי מן הנשואין הרשות בידה מן האירוסין יעשה שליש מה שהושלש בידו דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר כו'. ומסקנא דגדולה מן האירוסין בלחוד איכא ביניהו דרבי מאיר סבר אף על גב דגדולה היא יעשה שליש מה שהושלש בידו ומתניתין חסורי מחסרא והכי קתני יעשה שליש מה שהושלש בידו דברי ר' מאיר במה דברים אמורים מן האירוסין אבל מן הנשואין הרשות בידה במה דברים אמורים בגדולה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום ואמר רבא אמר רב נחמן הלכה כר' מאיר וקיימא לן הלכה כרב נחמן בדיני. ותניא האומר תנו שקל לבני בשבת וראויין לתת להם סלע נותנין להן סלע ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל וכו' ואם אמר אם מתו ירשו אחרים תחתיהן אין נותנין להם אלא שקל ואמר רב חסדא הלכתא בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו נותנין להם כל צרכם והא דאמר הכי לזרוזינהו הוא דעבד. תנן התם הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ואמר רפרם לא שנו אלא במקום שאין להם אפטרופוס אבל יש להן אפטרופוס אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר אפילו במטלטלין ממאי מדקתני אין מעשה קטנה כלום שמע מינה בין במקום שליש בין במקום אפטרופוס אין מקחן מקח וכן הלכתא.
<h2>דף צח:</h2>
תניא הוסיפו לו אחת יתירה הכל לשליח ר' יוסי אומר חולקין וכו' אמר רב פפא הלכך דבר שיש לו קצבה חולקין דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות ולמה חולק עמו בעל הבית הואיל ובאת הנאה לשליח על ידי בעל הבית חולק עמו כדגרסינן בירושלמי וכן הלכתא. שמעינן מינה הנותן מעות לשלוחו לפרוע לגוי והטעהו בחשבון כדבר שיש לו קצבה הוא וחולקין לאמצע. ואסיקנא היכא דאמר לשלוחו זיל זבין לי ליתכא ואזל וזבן ליה כורא מוסיף על דבריו הוא וליתכא מיהא קני. אבל אמר ליה זיל זבין לי כורא ואזל וזבן ליה ליתכא איבעיא לן ולא איפשיט. וכתב רבינו אפרים סוגיין דמעביר על דבריו הוי ולא קני.
<h2>דף צט:</h2>
והיכא דאמר ליה זבין לחד קפידא סתמא אבעיא לן ואסיקנא לאחד ואפילו לשנים לאחד ואפילו למאה. ודוקא דלא טעה שליח אבל טעה שליח אפילו כל שהוא לא קני דכי אמרינן אין אונאה לקרקעות הני מילי היכא דטעה בעל הבית אבל טעה שליח אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ואפילו טעה בכל שהו מכרו בטל כדפסקינן בפרק אלמנה (ק'.) שליח כאלמנה שאם מכרה שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל כתנא קמא. ומסתברא הני מילי במקרקעי אבל במטלטלי עד שתות ופחות משתות קנה ומחזיר אונאה. וגירסת רבינו חננאל ורבינו אלפס כדכתבינן אבל בנסחא דילן פשיטא אמר לאחד ולא לשנים קפידא סתמא מאי. ולא נהירא לן דהא אלמנה כסתמא ממש היא דלא אמר לחד ובאות כף נאריך.
<h2>דף ק.</h2>
וכתב רבינו האי במקח וממכר (שער ו') שליח כאלמנה לכל מילי למכור בפני שלשה הדיוטות וצריכה [אולי צ"ל וצריך] שבועה כמוכרת למזונות שלא בבית דין. ומסתברא דלא אמרינן אלא לענין טעות דאם כן למאן דאמר שליח כדיינין לבעי הכרזה.
